הרשעה וגז"ד בגין קבלת דבר במרמה ושימוש במסמכים מזוייפים

הרקע העובדתי והאישום

הנאשמת עומדת לדין עקב הונאת המוסד לביטוח לאומי.

בעובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת נאמר, כי בחודש יולי 2001 היא תבעה בכזב תשלום דמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, והצהירה ששכרה החודשי הוא 3547 ש"ח, בידיעה שהטענה כוזבת, וכי על פי התנאים הקבועים בדין, אינה זכאית לדמי המזונות. הנאשמת גם צירפה לתביעה תלושי שכר מזויפים ממקום עבודתה, חברת יועצים לביטוח, בהם נרשם במרמה כי שכרה הוא כנטען לעיל.

עוד נאמר בעובדות כתב האישום, כי הנאשמת חזרה ותבעה בכזב דמי מזונות ב-24.8.02, ב-17.11.03, וב-12.105, וגם לתביעות אלה צירפה תלושי שכר מזויפים.

בתביעתה האחרונה טענה במרמה כי השתכרה בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2004 סכום של 3627 ש"ח.

לטענת המאשימה, היו כל הצהרותיה של הנאשמת כוזבות, שכן, שכרה החודשי כסמנכ"ל גבייה בחברת היועצים לביטוח היה, בכל אותה תקופה 27,400 ש"ח, ועל כן, תלושי השכר שהציגה למוסד היו מזויפים, ונועדו להטעות.

בעקבות טענות הכזב והצגת תלושי השכר המזויפים, קיבלה הנאשמת מהמוסד לביטוח לאומי במרמה דמי מזונות בשיעור כולל של 33,848 ש"ח.

הסדר הטיעון

הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום.

הנאשמת הואשמה בכתב האישום המתוקן בעבירות של שימוש במסמכים מזויפים ו קבלת דבר במרמה. נוכח ההסדר שהסכימה לו, הודתה הנאשמת במיוחס לה, ובטרם ניתנה הכרעת הדין, הסכימו הצדדים שיתקבל תסקיר מבחן בעניינה של הנאשמת, בו תיבחנה, בין השאר, נסיבותיה האישיות, ותוגש המלצה בנושאי ההרשעה והעונש. עם זאת, הודיע נציג התביעה, כי עמדתו המוצהרת היא להרשעה, אולם, הסנגור רשאי, על פי ההסדר, לעתור להימנעות מהרשעת הנאשמת.

בהתאם להסכמות אלה, וכדי לאפשר להגנה למצות את ההליכים, הוריתי לשרות המבחן להגיש תסקיר מבחן. עם זאת, הבהרתי, כי אין להסיק מראש מה תהיה עמדת בית-המשפט בשאלת ההרשעה בסופו של ההליך.

תסקיר המבחן

תסקיר המבחן סוקר את פרטיה האישיים של הנאשמת, שהיא כבת 43, גרושה ואם לצעירה כבת 19. נבחנו בדקדקנות ובמקצועיות נסיבותיה האישיות והמשפחתיות, ונפרשה לפניי תמונה רחבת זווית של המוצאות אותה מאז צעירותה, תוך הדגשת הרקע המשפחתי החיובי והחם, שרות צבאי תקין, והשתלבות ברוכה במקום עבודה מסודר ב"גדות", שם היא עובדת 22 שנים. הנאשמת נקלעה, כך הסתבר, לנישואים כושלים והרסניים עם בן זוג אלים ופוגעני, שבעקבותיהם הליכי גירושין קשים, שפגעו בנאשמת נפשית וכלכלית. המצוקה הכלכלית, מצד אחד, והוצאותיה הגבוהות, מן הצד השני, על רקע טיפולים שנזקקה להם בתה, הם שגרמו לנאשמת להסתבך במעשי ההונאה.

קצינת המבחן התרשמה מאישיותה החיובית של הנאשמת כיום, מכוחותיה הנפשיים ומיכולותיה, וכן, מתפקודה הנאות כאדם וכאם. המעשים היוו, לדעתה, ביטוי למצוקה בה הייתה נתונה באותן שנים. מכל מקום, להתרשמות קצינת המבחן, היוותה החקירה גורם מזעזע לנאשמת; היא חשה צער וחרטה כנים, ומבינה את חומרת מעשיה; משום כך, סילקה את חובה למוסד לביטוח לאומי.

נוכח חששה של הנאשמת כי הרשעה בדין תיפגע בתעסוקתה כסוכנת ביטוח, המליצה קצינת המבחן להימנע מהרשעה, וליתן צו מבחן, שיאפשר לשירות המבחן לעקוב אחר תהליך טיפול פסיכולוגי אליו נרתמה הנאשמת, וכן, ליתן צו של"צ בהיקף שעות מתון.

עמדות הצדדים בשאלת ההרשעה והעונש

באי כוח הצדדים חלוקים בעניין ההרשעה והעונש שיש לגזור על הנאשמת.

ראש וראשון, נושא ההרשעה.

ב"כ המאשימה מבקש לתת משקל מכריע לחומרת העבירות שבהן הודתה הנאשמת, ולחומרת הנסיבות, דהיינו היקף המרמה, הימשכותה, השימוש הבוטה בתלושי שכר מזויפים, והעובדה שהנאשמת לא נרתעה מלחזור על תביעתה הכוזבת למוסד לביטוח לאומי שנה אחר שנה, משך למעלה מארבע שנים.

ב"כ המאשימה אינו מתעלם מהמלצת שרות המבחן ומנסיבותיה האישיות של הנאשמת, כפי שפורטו בתסקיר בהרחבה. הוא גם ער לכך שהנאשמת השיבה את הכספים שקיבלה במרמה. עם זאת, סבור ב"כ המאשימה, כי זהו מקרה מובהק להרשעת הנאשמת שנמצאה אשמה במעשים, הן משום עוצמת החומרה הנודעת למעשיה, והן משום שהפגיעה הנטענת בהתעסקותה כסוכנת ביטוח היא פגיעה ערטילאית, שלא הוכחה באופן קונקרטי.